הלב הוא הבית שבו האדם גר

מַדָּע הַלֵּב

הַלֵּב הוּא הַבַּיִת שֶׁבּוֹ הָאָדָם גָּר

מתוך כתבי רב"ש כרך ג', חלק "דרגות הסולם", עמ' 1646

"...כְּלַפֵּי הָרוּחָנִיּוּת כּוּלָנוּ שָׁוִים,

כּוּלָם!!!-

כִּי זֶה מַדָּע אַחֵר, מַדָּע שֶׁל הַלֵּב...".

מתוך שיעור הקבלה היומי מתאריך 06.02.09

הוכחה חותכת

הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם",  מאמר (879): "כתיבה וחתימה טובה", עמ' 2049

אָנוּ רוֹאִים,

שֶׁאֵין הָאָדָם בְּעַצְמוֹ

צָרִיךְ לִכְתּוֹב

אֶת הַמִכְתָּב,

מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה

לִכְתּוֹב לַחֲבֵרוֹ,

בֵּין לְהוֹדִיעַ לוֹ מַשֶׁהוּ

אוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ.

שֶׁאִם הָאָדָם

חוֹתֵם עַל הַמִּכְתָּב,

זֶהוּ מַסְפִּיק כְּבָר

שֶׁהַמִּכְתָּב שֶׁנִּכְתַּב,

הוּא אֱמֶת

וְשֶׁהוּא שׁוֹלְחוֹ.

וּכְמוֹ כֵן לְהֶפֶךְ,

אִם הָאָדָם כָּתַב בְּעַצְמוֹ

אֶת הַמִּכְתָּב

אֲבָל אִישׁ אַחֵר

חָתַם עַל מִכְתָּבוֹ,

הַמִּכְתָּב הַזֶּה אֵינוֹ רְאָיָה

שֶׁיִּהְיֶה הַמִּכְתָּב אֱמֶת,

הֲגַם שֶׁהוּא מַכִּיר

שֶׁזֶּהוּ כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
-

דלת הבית

דֶּלֶת הַבַּיִת

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", אגרת נ"ו, עמ' 1517

מִי שֶׁחוֹשֵׁב

לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת,

הוּא יָכוֹל

לְסַדֵּר לוֹ דֶּלֶת

לְצוֹרֶךְ הַבַּיִת

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ.

אֲבָל אִם הוּא

לֹא חוֹשֵׁב

לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת,

לְאֵיזֶה צוֹרֶךְ

הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ

דֶּלֶת.

הבת של השכן

-

הַבַּת שֶׁל הַשָּׁכֵן

מתוך דברי רב"ש שהושמעו כהכנה לשיעור היומי (6.9.09)

יֵשׁ לִפְעָמִים,

שֶׁשָּׁכֵן אֶחָד צָרִיךְ

לְהַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ,

וְאֵין לוֹ כֶּסֶף.

הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַשָּׁכֵן שֶׁלּוֹ,

שֶׁיֵּלֵךְ אִתּוֹ בְּיַחַד לֶאֱסוֹף כֶּסֶף,

שֶׁיִּהְיֶה לְהַשִּׂיא אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ.

וְאָז שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹלְכִים,

הַרְבֵּה פְּעָמִים,

יוֹם שָׁלֵם -

וְהוּא לֹא אוֹסֵף פְּרוּטָה אַחַת.

בַּלַּיְלָה,

זֶה שֶׁהָלַךְ לְחַפֵּשׂ כֶּסֶף בִּשְׁבִיל בִּתּוֹ,

שֶׁאִשְׁתּוֹ נוֹתֶנֶת לוֹ לֶאֱכוֹל,

הוּא אוֹמֵר:

"אֵין לִי עֲצַבִּים לֶאֱכוֹל,

אֲנִי כְּבָר צָרִיךְ לִישׁוֹן,

אֵין לִי עֲצַבִּים לְדַבֵּר עִם אַף אֶחָד.

בִּגְלַל שֶׁאֵין לִי כֶּסֶף,

אֲנִי בְּדִכָּאוֹן".

אֲבָל שֶׁהוֹלֶכֶת עַל אֵיזֶה דָּבָר,

אֵצֶל הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּהּ,

שֶׁגַּם בַּעֲלָהּ הָלַךְ אִתּוֹ,

רוֹאָה שֶׁיּוֹשֵׁב עִם הַמִּשְׁפָּחָה,

וְהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים -

שְׂמֵחִים.

שֶׁחוֹזֶרֶת הִיא אוֹמֶרֶת:

"בּוֹא תִּרְאֶה הֶבְדֵּל -

אֵיזֶה עֲצַבִּים יֵשׁ לְךָ,

אַתָּה חָלָשׁ,

וְהוּא - בֵּן אָדָם!

שְׁנֵיכֶם הֲלַכְתֶּם לֶאֱסוֹף כֶּסֶף,

שְׁנֵיכֶם רְצִיתֶם כֶּסֶף,

מַדּוּעַ הוּא אוֹכֵל עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ

וְאַתָּה לֹא?"

אָז הוּא עוֹנֶה לָה:

"אֲנִי צָרִיךְ לְהַשִּׂיא אֶת בִּתִּי.

וְהוּא צָרִיךְ לְהַשִּׂיא אֶת הַבַּת שֶׁלִּי,

לֹא אֶת בִּתּוֹ!"

איש בוכה

אִישׁ בּוֹכֶה

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', מאמר ג': "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים", עמ' 795

אָנוּ רוֹאִים,

בִּזְמַן שֶׁיְּלָדִים קְטַנִּים בּוֹכִים,

בִּזְמַן שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹקְקִים

לְאֵיזֶה דָּבָר,

אוֹ מִי שֶׁרוֹאֶה יְלָדִים

מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחָקִים,

וְיֶלֶד אֶחָד

חוֹטֵף מֵהַשֵּׁנִי אֵיזֶה דָּבָר,

וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה,

מִכֹּל מָקוֹם

אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְרִים עַל יָדָם,

מִי שָׂם לֵב לְזֶה,

הֱיוֹת שֶׁכּוּלָם יוֹדְעִים,

שֶׁעַכְשָׁיו

הֵם מִתְקוֹטְטִים זֶה עִם זֶה,

אָמְנָם שֶׁאַחַר כָּךְ

שׁוּב יַעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

אִם כֵּן הַבְּכִיוֹת שֶׁל הַיְּלָדִים,

אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם.

-

-

מַה שֶׁאֵין כֵּן

אִם אָדָם הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב,

וְהוּא אִישׁ מְבוּגָר,

וְרוֹאִים שֶׁהוּא בּוֹכֶה,

מִי שֶׁעוֹבֵר עַל יָדוֹ

מִתְעוֹרֶרֶת בּוֹ תְּשׂוּמֶת לֵב,

לָדַעַת מַה הִיא הַסִּבָּה

שֶׁהוּא בּוֹכֶה.

שֶׁבֶּטַח אָדָם מְבוּגָר

אֵינוֹ בּוֹכֶה עַל שְׁטוּיוֹת.

לָכֵן הַבְּכִיוֹת שֶׁל אָדָם מְבוּגָר

גוֹרֵם הִתְעַנְיְנוּת,

אוּלַי הוּא יָכוֹל לַעֲזוֹר לוֹ.

טוב ומיטיב

טוֹב וּמֵטִיב

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר (554): "כוח המחשבה", עמוד 1890

הָאָדָם מוּכְרָח לָלֶכֶת תָּמִיד

בְּמַצָּב שֶׁל טוֹב,

הַיְנוּ, שֶׁהוּא חַי בְּעוֹלָם

שֶׁכּוּלוֹ טוֹב,

וְכֹל מַה שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ -

הַכֹּל הוּא לְטוֹבָה.

וּבִזְמַן שֶׁבְּלִי כֹּל סִבָּה,

אֲנָשִׁים עוֹשִׂים לוֹ אֵיזֶה דָּבָר רַע,

אַל יַחְשׁוֹב שֶׁזֶּהוּ דְּבַר מִקְרֶה,

אֶלָּא כֹּל הַכַּעַס שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם,

אָסוּר לִנְקוֹם בָּהֶם,

אֶלָּא לוֹמַר שֶׁהַכֹּל הוּא מֵהַהַשְׁגָּחָה.

וְזֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁרוֹצִים לְנַסּוֹתוֹ,

אִם גַּם בִּזְמַן כָּזֶה

הוּא יָכוֹל לְהַחְזִיק בְּתוּמָתוֹ,

וְלִהְיוֹת אוֹהֵב ה'.

וְעַל יִדֵי זֶה

שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ

וְכֹל הַכּוֹחוֹת שֶׁל הַכַּעַס,

הוּא צָרִיךְ לְהַכְנִיס לַקְּדוּשָׁה,

מֵהַהִתְגַּבְּרוּת הַזֹאת

הָאָדָם נַעֲשֶׂה בַּעַל כּוֹחַ.

כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשּׁוּתָף

מְלוּבָּשׁ בּוֹ,

וְלֹא חוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה דָּבָר

שֶׁלֹּא מַתְאִים לַשּׁוּתָף.

אֶלָּא חוֹשֵׁב עַל רוֹמְמוּתוֹ

וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּהְיֶה אוֹר.

כמו אחרים

כְּמוֹ אֲחֵרִים

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך א', חלק "שלבי הסולם", מאמר: "מעוז צור ישועתי", עמ' 101

אָדָם מִצַּד עַצְמוֹ,

אֲפִילוּ שֶׁאֵין בִּסְבִיבָתוֹ

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים,

יֵשׁ לוֹ מִצַּד עַצְמוֹ חִסָּרוֹן

לַאֲכִילָה, וּשְׁתִיָה, וְשֵׁינָה,

וְכַדוֹמֶה.

אֲבָל אִם יֵשׁ

אֲנָשִׁים בִּסְבִיבָתוֹ,

אָז יֵשׁ עִנְיָן שֶׁל בּוּשָׁה,

מַה שֶׁאֲחֵרִים

מְחַיְּבִים אוֹתוֹ.

הוּא מוּכְרָח

לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת,

מַה שֶׁאֲנָשִׁים מִבַּחוּץ

מְחַיְּבִים אוֹתוֹ.

וְכֵן עִנְיָן זֶה נִכָּר

בְּעִקָּר בְּהַלְבָּשָׁה,

שֶׁאָדָם בַּבַּיִת

הוּא הוֹלֵךְ מְלוּבָּשׁ

בְּמַה שֶׁנּוֹחַ לוֹ.

מַה שֶׁאֵין כֵּן

כְּשֶׁהוֹלֵךְ בֵּין אֲנָשִׁים,

הוּא מוּכְרָח לָלֶכֶת מְלוּבָּשׁ

כְּפִי שֶׁהָאֲחֵרִים מְבִינִים.

וְאֵין לוֹ בְּחִירָה,

מִטַּעַם שֶׁעִנְיָן בּוּשָׁה

מְחַיֵּב אוֹתוֹ לָלֶכֶת

לְפִי טַעֲמָם.

אנשים אחרים

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר קל"ח: "לשמשני"

כֹּל הַחֶסְרוֹנוֹת

שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אֵצֶל אֲחֵרִים

אִם הוּא מַאֲמִין שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ,

אָז יֵשׁ לוֹ מַה לְתַקֵּן.

נִמְצָא שֶׁכֹּל הָעוֹלָם

מְשַׁמְּשִׁין אוֹתוֹ

בָּזֶה שֶׁמַּמְצִיאִים לוֹ

אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ,

וְהוּא לֹא צָרִיךְ לְחַפֵּשׁ בְּעַצְמוֹ,

אֶלָּא הֵם עוֹשִׂים לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה

בָּזֶה שֶׁמַּמְצִיאִים לוֹ

אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ.

מפה של עיר

מַפָּה שֶׁל עִיר

משל מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר 570: "השגה כללית ופרטית", עמוד 1901

אָדָם רוֹאֶה מֵרָחוֹק עִיר גְדוֹלָה,

וְרוֹאֶה מֵרָחוֹק שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעִיר אֲנָשִׁים,

וְרוֹאֶה סִימָנִים שֶׁל בָּתִים,

אֲבָל זֶה נִקְרָא רְאִיָּה כְּלָלִית,

כִּי כֹּל הַפְּרָטִים כְּלוּלִים בָּעִיר.

זֹאת אוֹמֶרֶת, אֲפִילוּ אַחַר כָּךְ

שֶׁמִּתְקָרֵב לָעִיר, וְנִכְנָס בְּתוֹכָהּ,

וְרוֹאֶה כֹּל פְּרָט וּפְרָט בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

הַיְנוּ, הַיּוֹפִי שֶׁל הָעִיר,

צוּרַת הַבָּתִים וְהַגַּנִּים וְהַמִּגְדָּלִים,
-

-
וְעוֹשְׁרָהּ שֶׁל הָעִיר,

שֶׁיֵּשׁ לָהּ הַרְבֵּה בָּתֵּי חֲרוֹשֶׁת,

וְהַרְבֵּה חֲנוּיוֹת, מְלֵאוֹת כֹּל טוּב,

בְּכֹל מִינֵי סְחוֹרוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בָּעוֹלָם,

הַרְבֵּה בַּנְקִים,

וְאוֹפִי שֶׁל הָאֲנָשִׁים,

אֲנָשִׁים טוֹבִים וְרָעִים,

חֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ,

וְיוֹפִי שֶׁל אֲנָשִׁים

קְטַנִּים אוֹ גְּדוֹלִים,

וְכַדּוֹמֶה.

אֲבָל מִכֹּל מָקוֹם

לֹא נִתְוַוסֵף לוֹ שׁוּם דָבָר עַל הַכְּלָל,

הַיְנוּ, שֶׁמֵּרָחוֹק הָיָה רוֹאֶה עִיר,

וְגַם עַכְשָׁיו.

וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ:

"אֵיפֹה הָיִיתָ?"

הוּא מֵשִׁיב לָהֶם:

"אֲנִי הָיִיתִי בָּעִיר",

הַיְנוּ, הֵן מֵרָחוֹק וְהֵן מִקָּרוֹב,

הַכֹּל הִיא אוֹתָהּ עִיר.

וְרַק הַתּוֹעֶלֶת הוּא מֵהַפְּרָטִים,

שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַכְשָׁיו הַהִתְפַּעֲלוּת

מִמַּה שֶׁרָאָה בְּתוֹךְ הָעִיר.

מִמַּה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מִקּוֹדֶם.

הֲגַם כְּשֶׁהָיָה מִחוּץ לָעִיר,

הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה פְּרָטִים,

מִכֹּל מָקוֹם הַהִתְפַּעֲלוּת

לֹא הָיְתָה לוֹ,

כְּשֶׁהָיָה בָּעִיר הָיָה לוֹ הַיְּכוֹלֶת

לֵיהָנוֹת מִכֹּל הַפְּרָטִים,

מַה שֶׁאֵין כֵּן מֵהַכְּלָלוּת שֶׁל הָעִיר

לֹא הָיָה יָכוֹל לֵיהָנוֹת.

ראש השנה

רֹאשׁ הַשָּׁנָה

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", אגרת כ"ט, עמ' 1472

"רֹאשׁ" נִקְרָא

בְּחִינַת שׁוֹרֶשׁ,

שֶׁמִּשּׁוֹרֶשׁ זֶה

יוֹצֵא הָעֲנָפִים.

וְתָמִיד הָעֲנָפִין נִמְשָׁכִים

לְפִי מַהוּת הַשּׁוֹרֶשׁ,

כִּי מִשּׁוֹרֶשׁ שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב

לֹא יִמָּשֵׁךְ עֲנָפִים שֶׁל תַּפּוּחֵי-עֵץ.

-

-

וְהַשּׁוֹרֶשׁ וְהָרֹאשׁ

שֶׁהָאָדָם מְסַדֵּר לְעַצְמוֹ

בִּתְחִילָתוֹ,

כֵּן הוֹלֵךְ וּמַמְשִׁיךְ

אֶת סֵדֶר הַחַיִּים שֶׁלּוֹ,

כִּי הַשּׁוֹרֶשׁ

הוּא כֹּל הַיְּסוֹד

שֶׁעָלָיו נִבְנָה

כֹּל הַבִּנְיָן.
-

מי ומה

-מִי וּמַה

מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק "דרגות הסולם", מאמר (554): "כוח המחשבה", עמוד 1890

הָאָדָם,

כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב

נִקְרָא "מִי",

הוּא שׁוֹאֵל מִי הוּא.

וּכְשֶׁהָאָדָם

מַשִּׂיג תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתוֹ,

אֲזַי הַתְּשׁוּבָה נִקְרָא

בְּחִינַת "מַה".

וְהִנֵּה "מַה"

נִקְרָא בְּחִינַת חָכְמָה,

שֶׁהוּא בְּחִינַת

כֹּחַ-מָה,

הַיְנוּ, שֶׁהַ"מַה"

מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ בִּבְחִינַת כּוֹחַ,

שֶׁהוּא כּוֹחַ הַמַּחֲשָׁבָה.

וּכְשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לַחֲשׁוֹב

עַל הַכּוֹחוֹת הַנִּפְלָאִים,

הַנִּמְצָאִים בּוֹ,

הוּא מוּכְרָח לוֹמַר,

שֶׁהוּא כּוֹחַ אֱלוֹקִי,

הַמְּלוּבָּשׁ בּוֹ,

פּוֹעֵל אֶת כֹּל אֵלֶּה הַפְּעוּלוֹת

בְּלִי יְדִיעָתוֹ.

קוֹמַת הַמֶּלֶךְ

משל מתוך ספר "כתבי רב"ש" כרך א', חלק "שלבי הסולם", מאמר: "בא אל פרעה" - ב"

מִקּוֹדֶם הָאָדָם מוּכְרָח

לַעֲלוֹת לְקוֹמָה א',

מִטֶּרֶם שֶׁעוֹלֶה לְקוֹמָה ב'

שֶׁהִיא קוֹמַת הַמֶּלֶךְ.

כִּי עַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם

עוֹלֶה לְקוֹמָה א',

הוּא לוֹמֵד

אֵיךְ לְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ

פָּנִים בְּפָנִים.

וִיהֵא בִּיכוֹלְתוֹ

לְבַקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ

כֹּל מַה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ.

שרטוט רב מתוך שיעור (21.8.08) בספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ט'